טובי נ' חב' שמירה ובטחון בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 24.9.90, נפגע בתאונה שאירעה ביום 28.7.06 בהיותו כבן 16.

על פי המתואר בכתב התביעה, אירעה התאונה בעת שהתובע, שהיה תלמיד תיכון, עבד במהלך חופשת הקיץ במסוף אלנבי (להלן: "המסוף") כמשגיח על תנועת המזוודות במסוע. במהלך עבודתו, נתקעה מזוודה בין המסועים וכאשר התובע עלה על המסוע על מנת לחלצה, נתפסה רגלו השמאלית בין שני המסועים שהמשיכו לנוע. כתוצאה מכך נגרם לתובע שבר בקרסול. ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים הדסה הר הצופים שבירושלים.

הנתבעת 1 (להלן: "שמירה וביטחון") הייתה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה המעבידה של התובע. הנתבעת 2 (להלן : "המבטחת") הייתה החברה המבטחת של שמירה ובטחון בזמן התאונה. נתבעת 3 (להלן: "רשות שדות התעופה") הינה הרשות האחראית על מסוף אלנבי. נתבעת 4 (להלן: "הראל") הינה החברה המבטחת של רשות שדות התעופה בביטוח שהיה תקף בעת האירוע.

רשות שדות התעופה והראל שלחו הודעה לצד שלישי נגד שמירה וביטחון ונגד המבטחת. בדיון שהתקיים ביום 8.7.13, במהלך שמיעת הראיות, הודיעו ב"כ שמירה וביטחון והמבטחת כי הן הגיעו להסכמה עם רשות שדות התעופה ועם הראל שלפיה ככל שתקבע אחריות תתקבל הודעת צד ג' במלואה. כן הסכימו ביניהן כי המבטחת מכירה בכיסוי הבטוחי לרשות שדות התעופה ועל כן יעבור הייצוג של רשות שדות התעופה אל משרד ב"כ המבטחת. 4 הנתבעות אמורות להודיע לבית המשפט האם הגיעו להסכמה בשאלת ההוצאות, וככל שלא יגיעו להסכמה יטען כל צד את טענותיו ובית המשפט יכריע בשאלה, ועל כן החלטה בהוצאות בגין ההודעה לצד שלישי תינתן בנפרד.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות התאונה, בשאלת האחריות, בהערכת הנזק שנגרם לתובע בעקבות האירוע, וכן באשר לפיצוי הראוי.

נסיבות התאונה

העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן שהתובע עלה על המסוע המעביר מזוודות לאחר שיקופן לאולם אחר, בעת שהמסוע פעל והיה בתנועה, אף עשה את דרכו על גבי המסוע כדי להגיע למזוודה. כפי שאפרט להלן, הסיבה לרצונו של התובע להגיע למזוודה שנויה במחלוקת בין הצדדים. בדרכו אל המזוודה נתקעה רגלו של התובע בחיבור שבין שני המסועים. חברו של התובע, נתן רז, אשר עבד בסמוך, שמע את צעקותיו של התובע ועצר את תנועתו של המסוע באמצעות לחיצה על מפסק החירום. עובד אחר, נראה שהיה זה הממונה על התובע, שחרר את רגלו של התובע לאחר שהפריד בין המסועים באמצעות לום, והתובע פונה באמבולנס לבית החולים.

הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות האירוע המשליכות על האחריות ועל האשם התורם. לטענתו של התובע, הוא עלה על המסוע לאחר שראה שאחת המזוודות נתקעה ברווח שבין שני המסועים והוא ביקש לשחררה. התובע הוסיף שהוא לא קיבל כל הדרכה באשר למתג החירום או באשר לאיסור לעלות על מסוע תוך כדי תנועתו. התובע טען שהוא כמו גם העובדים האחרים, לרבות הממונה עליו משה, נהגו לעלות על המסוע תוך כדי תנועתו של המסוע, וללכת עליו לצרכים שונים, לרבות לשם מעבר לשירותים.

הנתבעות טענו מנגד שהתובע עלה על המסוע לאחר שאחת המזוודות חלפה על פניו מבלי שהספיק לסמן אותה באמצעות מכשיר הברקוד, כפי שהיה עליו לעשות, וזאת בשל אבדן ריכוז, בשל התעסקות עם מכשיר הטלפון הנייד, או בשל כל סיבה אחרת. נטען שלאחר שהבחין בכך שאחת מהמזוודות חמקה ממנו ביקש התובע להדביקה כדי לסמנה. במקום לעצור את המסוע – כפי שהודרך לעשות – עלה התובע על המסוע תוך כדי פעולתו, ובשל כך אירעה התאונה. הנתבעות הוסיפו וטענו שהתובע קיבל הדרכה נאותה לפני תחילת עבודתו בנושא הבטיחות, לרבות השימוש במסוע והאיסור לעלות עליו בעת תנועתו.

הסיבה לעלייה על המסוע

עדות התובע

שאלה ראשונה השנויה במחלוקת בין הצדדים הינה באשר לסיבה לעלייתו של התובע על גבי המסוע בעת שהמסוע פעל. בתצהיר עדות ראשית העיד התובע כי "ביום 28.7.06 נתקעה שוב מזוודה ברווח. עליתי, כנהוג, על המסוע וניסיתי למשוך אותה החוצה, כשרגלי השמאלית נתפסה בין שני המסועים, שהמשיכו לנוע, ונמחצה ... התחלתי לצעוק, כי לא יכולתי למשוך את הרגל החוצה – הרגל נבלעה ברווח עד אמצע השוק. חבר לעבודה לחץ על כפתור שמשבית את החשמל במקום והמסוע הפסיק. למרות השבתת המסוע, לא הצלחתי להוציא את הרגל. משה לקח שני לומים של ברזל הכניס ברווח והרחיב אותו ואני שלפתי בכוח את הרגל. העור שעל הרגל התקלף כתוצאה מרצועת ברזל שתופסת את הגומי של המסוע. פוניתי לביה"ח הדסה הר הצופים..." (סעיפים 9-10 לתצהיר).

בחקירתו הנגדית השיב התובע שבזמן האירוע הגיעה מזוודה שנתקעה ברווח שבין מסוע למסוע (עמ' 8 שורה 15). לשאלה מדוע לא כל המזוודות נתפסות ברווח שבין שני המסועים השיב "כי זה משנה יש לך תיקים לפעמים שיש להם ידיות פתוחות שיכולות להיתפס, ויש מזוודות שאין להם ידיות. המזוודה הידית שלה נתפסה, אני לא זוכר בדיוק איפה, אני זוכר כשעליתי למסוע לתפוס אותה, המסוע התקדם, עד שהתקדמתי ולא שמתי לב ואז הרגשתי שהרגל שלי בפנים." (עמ' 8 שורות 20-22).

התובע תיאר כי "ברגע שזה קרה לי, שמעתי צעקות תלחצו על האנרג'י, הייתי בחלון כזה ונפצעתי והוא היה בצד השני, היה קיר שמפריד בינינו עם חלון קטן שדרכו יכולנו לתקשר בזמן הפציעה. אז שמעתי צעקות "תלחץ על האנרג'י, תלחץ על האנרג'י" ואז לפי מה שהבנתי נתן לחץ על הכפתור." (עמ' 8 שורות 6-8).

עדותו של מר מתן רז – מטעם התובע

מר מתן רז (להלן: "רז")– שבזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד במסוף אלנבי במסוע הסמוך למסוע שבו עבד התובע – הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי במועד התאונה הוא עבד בשמירה ובטחון בתפקיד זהה לתפקידו של התובע. תחילת עבודתו במקום הייתה למעלה משנה לפני התאונה. בסעיפים 5-6 לתצהירו תיאר רז את התאונה כדלקמן: "למסוע של אורן היה רווח בין שני המשטחים... שמעתי את א. ט. צורח וראיתי שהוא לכוד ברווח האמור. אני מיהרתי ולחצתי על הכפתור שמשבית את החשמל והמסוע/ים שבתו. אני זוכר שדוד (ממלא מקומו של משה האחראי) לקח שני לומים של ברזל הכניס ברווח והרחיב אותו וא... שלף בכוח את הרגל, ופונה אח"כ לבי"ח."

בחקירה נגדית כשנשאל האם התובע שיחק בטלפון הנייד לפני התאונה השיב רז "אני לא זוכר אם הוא דיבר בטלפון. אני זוכר שאחד, זה שעבד עם א. הלך להביא מים. א. היה שם לבד." (עמ' 31 שורות 29-30). רז נשאל באשר לתשובתו לחוקר הביטוח שלפיה שיחק התובע לפני האירוע בפלאפון, ולאחר שהוצג בפניו תמלול השיחה השיב "בסדר, גם אני לא זוכר שאמרתי זאת ואני לא זוכר שהוא עשה את זה, אבל אף אחד לא אסר עלינו לדבר בטלפון." (עמ' 32 שורות 23-24).

לשאלה אם התאונה אירעה כיוון שהתובע רץ להוציא מזוודה שפספס השיב "בגלל שהמסוע לא עצר המזוודה המשיכה, אורן הלך להביא את התיק, עלה על המסוע. זה מה שנראה לי" (עמ' 32 שורות 30-31). לשאלה האם ראה את האירוע השיב "כן, הייתי שם, לא ראיתי איך הדברים קרו אחד לאחד אבל הייתי שם." (עמ' 33 שורה 1). רז פירט כי הוא עבד במסוע השני, מאחורי הסיבוב, במרחק של כ-5 מטרים. וכשנשאל אם רק שמע את הצעקות או שראה מה קרה לפני כן השיב "שמעתי רק את הצעקות." (עמ' 33 שורות 2-12).